הצוו מסוג עשה נתבקש לאור פלישה שלא כדין מצד הנתבעות למקרקעין, שהתרחשה בסוף חודש דצמבר 2012 והמתבטאת בהשלכת כמות של כ- 25 אלף קוב של עפר, אדמה, אשפה ופסולת למקרקעין השייכים לתובע, כל זאת ללא ידיעתו או הסכמתו, תוך פגיעה בקניינו באופן ששינה את פני הקרקע, וחרף חובתן לסלק את הפסולת והעפר לאתר הטמנה מאושר.
אגב כך, חל איסור להשלכת פסולת למקורות שלא הוגדרו לצורך כך, עת נקבע ע"י המחוקק כי "לא יפנה אדם פסולת מאחד הסוגים המפורטים בסעיף קטן (א), אלא לאתר שנקבע לכך, למפעל טפול באשפה, למפעל מיחזור או למישרפה, או בהתאם להוראות שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית הנוגעת בדבר". הוא גם מטיל חובה על אתר לסילוק פסולת לבצע רישום הכולל מספר פרטים וביניהם "סוג הפסולת המובלת ברכב, כמות הפסולת לפי משקלה, ומקור הפסולת על פי הרשום בתעודת המשלוח" (סעיף 11ה' לחוק).
...
המועצה תמכה בעמדת החברה וביום 10.6.14 היא הגישה הודעה לביהמ"ש, כי היא זו אשר נתנה לחברה את ההוראות הקשורות לפינוי וסילוק הפסולת, וזו לשונה של ההודעה: "בהתאם להחלטת כב' ביהמ"ש מתכבדת הנתבעת מס' 1 להודיע כי היא נתנה הוראה לנתבעת מס' 2 להוביל את הפסולת וכל החומרים בהתאם להסכם החתום לאתר פנוי פסולת מורשה".
ייאמר כבר עתה, כי לאחר שקילת הראיות שהניחו הצדדים לפניי, תוך מתן דגש על הוראות ההסכם שבין המועצה לבין החברה, באתי לכלל מסקנה כי אין במסכת העובדתית שהובאה לפניי, לא כל שכן בהוראות ההסכם, כדי לשלול את חבותה של החברה להשלכת הפסולת לחלקת התובע ולפיכך, יש להורות על חיוב הנתבעות ביחד ולחוד לפנות ולסלק את הפסולת מחלקת התובע כמבוקש בתביעה, ואבאר.
ברם, משהעיד צבי, כי הוא לא נכח בשטח, לא היה מעורב באופן אישי בביצוע העבודה ואין לו ביחס אליה כל ידיעה אישית, ובשים לב לאי הבאתם של עדים רלוונטיים, הרי אין בידי לקבל עדות זו.
סיכומם של דברים- גרסת התובע לפיה הושלכה פסולת מסוג חצץ בחלקה 7 שבבעלותו כלל לא נסתרה על ידי מי מהנתבעות, משהוכח לפניי בראיות מספקות כי הן ביצעו עבודות מחזור ופינוי פסולת בניין, עבודה שהוזמנה ע"י המועצה ובוצעה ע"י החברה, בסמוך לחלקת התובע ותוך שימוש במגרסה ; גרסה אותה מצאתי עדיפה במאזן ההסתברויות על פני גרסת הנתבעות שלא נתמכה כאמור בראיות, ומשלא הוכח כי ניתנה הסכמת התובע וגם לא הוכח כי הנתבעות או מי מהן קיבלו את הסכמתו להנחת פסולת מסוג חצץ בתוך הקרקע דנן, הרי שיש בכל האמור כדי להקים טענה מסוג הפרעה לשימוש בקרקע מכוח סעיף 17 לחוק המקרקעין.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, אני נעתרת לתביעה ומורה על מתן צו עשה המחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפנות פסולת ועפר מהמקרקעין הידועים כגוש 17510 חלקה 54, תת חלקה 7 מאדמות כפר ריינה, ולהשיב את המקרקעין הנ"ל לידי התובע, כשהם ריקים ופנויים מכל חפץ השייך לנתבעות ו/או הושלך על ידן.
